תיאטרון

תיאטרוןיוונית עתיקה: θέατρον) הוא ענף של אמנויות הבמה, שעניינו הצגת סיפורים ( נרטיב) בפני קהל, בעזרת שילוב אמצעי תקשורת כ דיבור, תנועה, שפת גוף, מוזיקה, קול, תאורה, או מיצג חזותי (כדוגמת תפאורה או וידאו ארט) - למעשה, כל אחד מהאמצעים המקובלים באמנויות הבמה משמש בתיאטרון. הופעה על בימת-תיאטרון נקראת משחק.

בנוסף לסגנון המוכר של הצגת עלילה באמצעות דו-שיח על הבמה, תיאטרון עשוי ללבוש גם צורות אחרות, כדוגמת אופרה, בלט, פנטומימה, מחזמר, תיאטרון בובות, קבוקי ו אופרה סינית.

מלבד ה שחקנים, בהפקה לוקחים חלק גם במאי תיאטרון (אשר אמון על הניהול האמנותי של כלל ההפקה), ה מפיק (אשר מנהל את הפן הטכני של ההפקה), מעצבי ה תפאורה, ה תלבושות והתאורה, ולעיתים אף דרמטורג, וכן ה מחזאי או המעבד הטקסטואלי.

בהגדרתו הרחבה אירוע תיאטרוני מתרחש כאשר א' מגלם את ב' בפני ג', שחקן המגלם דמות בפני קהל. ערך זה עוסק בעיקר בתיאטרון בהגדרתו המצומצמת, כלומר, הצגתם של מחזות עלילתיים כאוסף תמונות (סצנות) עוקבות של דו-שיח, רב-שיח או מונולוג, שהשחקנים מנהלים על הבמה.

ההיסטוריה של התיאטרון המערבי

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – היסטוריה של התיאטרון, תיאטרון ביוון העתיקה
תיאטרון דיוניסוס ב אתונה

התיאטרון ביוון העתיקה

התיאטרון המערבי החל לראשונה ב פוליס היוונית אתונה.[ דרוש מקור] באותה עת, ב יוון העתיקה, התיאטרון היה חלק ממופעי ציבור נוספים בהם, שירה בציבור וחגיגות ה דיוניסיה הגדולה שנערכו באתונה לכבוד האלים.

ההופעות בחגיגות הדיוניסיה נעשו בפני קהל בתיאטרון גדול שהכיל בין 10,000 ל-20,000 מושבים. מכיוון שהמילים הנאמרות בהצגה היו עיקר המופע, להגשה נכונה ול אקוסטיקה טובה הייתה חשיבות עליונה. השחקנים (רק גברים) חבשו על פניהם מסכות אשר הולמות את הדמות, השחקנים באותה עת שיחקו מספר דמויות באותה ההצגה. המרכיב הדומיננטי בהצגות היווניות היה ה מקהלה. עם התפתחות הסוגה, נוסף שחקן - ואחריו גם שחקני משנה.

מהצגות אלו התחילו להתפצל ולפרוח שלושת סוגי ה מחזות - ה טרגדיה, ה קומדיה וה סאטירה. בנוסף למחזות הגדולים הראשונים, הנחילו היוונים ל תרבות המערב גם את העקרונות הראשונים של ביקורת תיאטרון ומבנה דרמטי.  אריסטו, פילוסוף ומורה שפעל במאה הרביעית לפנה"ס, היה לא רק ראשון למבקרים, אלא גם אחת מהדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של ה ספרות. הוא ניתח את המחזות שנכתבו במאה החמישית לפנה"ס ובתקופתו, אפיין את סוגי הדרמה השונים והגדיר חוקים למבנה הטרגדיה (בספרו "פואטיקה"). ייתכן שגם הירצה על הקומדיה אך כתבים אלה לא שרדו.

התיאטרון הרומאי

התיאטרון הרומי בטבריה. משמאל הבמה, מימינה האורכסטרה (הרחבה) ושרידי המושבים של הגוש התחתון

התיאטרון המשיך להתפתח ולהשתכלל גם ב רומא העתיקה. התיאטרון הרומאי שגשג וכלל צורות אומנות מגוונות: הופעות רחוב בפסטיבלים, ריקודים בעירום, אקרובטיקה, כמו כן, כלל את מחזות הקומדיה המוצלחים של טיטוס מאקיוס פלאוטוס ואת הטרגדיות המורכבות של סנקה.

על אף שלרומאים הייתה מסורת משלהם באשר להצגות ומופעים, ל התייוונות שעברה התרבות הרומאית ב מאה השלישית לפני הספירה הייתה השפעה עמוקה ומרעננת על התיאטרון הרומאי. ההתייוונות גם עודדה את פיתוחה של ה ספרות הלטינית לאיכות גבוהה ביותר עבור הבמה.

מהיורשת האימפריה הרומית - האימפריה הביזנטית (האימפריה הרומית המזרחית) לא השתמר תיעוד המצביע על אמנות התיאטרון, אך יש אזכור לאומניות במה שונות כמו פנטומימה, ריקוד, הקראה של קטעי דרמה וקומדיה וכדומה היו פופולריים באותה תקופה. למען האמת, החשיבות האמתית של האימפריה הביזנטית בהיסטוריה של התיאטרון היא שמירתם של טקסטים וקלאסיקות יווניים רבים, זאת על ידי חיבור ה סודא, מעין  לקסיקון כתוב  יוונית. החיבור מחזיק למעלה מ-31,000 ערכים, ובכך הוא מהווה את הלקסיקון הגדול ביותר ששרד מן העת העתיקה.

התיאטרון בימי הביניים

הצגה ב ימי הביניים בחוצות העיר

התיאטרון ב ימי הביניים, כולל את כל היצירות שנוצרו באירופה בין נפילת האימפריה הרומית ותחילת ה רנסאנס. התיאטרון בימי הביניים כלל סוגות רבות, והיה בעל השפעה דתית חזקה ועם מוסר השכל בעיקרו.

לאחר נפילת האימפריה הרומית, הכנסיות אסרו על קיום תיאטראות מאורגנים ומה שנשאר מן התיאטרון אלו אמנים ובדרנים אשר נדדו מעיר לעיר.

במאה ה-12 התחילו לצאת המופעים אל מחוץ לכותלי הכנסיות, בתחילה אל חצר הכנסייה ומשם, לדוכנים נודדים שעברו בשווקים ובחוצות העיר ומעלים את הופעות בפני הקהל הרחב. המחזות בימי הביניים נחלקו לשני סוגים עיקריים, סוג ראשון אלו המיסטריות - מחזות שעוסקים באירועי התנ"ך ובכתובים - ומחזות הנס - שעוסקים בקדושי הכנסייה ובסיפורה. סוג שני של מחזות, אלו מחזות המוסר - מחזה  אלגורי, שבה חווה ה פרוטגוניסט (הדמות המרכזית) דילמות  מוסריות, בהן הוא נדרש לבחור בין היושר והטוּב האלוהי, לבין הרוע.

בימי הביניים התפתחה ה פארסה - סוג של מערכון שפותח בימי הביניים, ועושה שימוש בכל האמצעים האפשריים בשביל להצחיק את הקהל. הדמויות בפארסה היו מאוד קיצוניות ומוגזמות. התפתחו גם המימיקה וה פנטומימה - משחק דרך הבעות פנים.

התיאטרון בתקופת הרנסאנס

תקופת הרנסאנס, אשר מביאה עימה פריחה מדעית, פילוסופית ו אמנותית, לא פסחה על התיאטרון. התיאטרון זוכה לעדנה מחודשת במדינות הרנסאנס, הן מבחינת תכנים והן מבחינת מקום המופע וההצגות.

התיאטרון האנגלי החל לשגשג ולפרוח החל מתחילת ה רנסאנס האנגלי. ב תקופה האליזבתנית, התרבו להקות שחקנים נודדות התיאטרון היה מאוד נחשב, ובשנת 1570 קיבל המשחק הכרה מקצועית בחוקי המדינה. התלבושות ב מחזה ייצגו סטריאוטיפים ומעמדות. בתקופה זאת, התיאטרון היה גם בילוי פופולרי ביותר, והמחזות הנצפים ביותר היו אלו של  ויליאם שייקספיר. תיאטראות רבים נבנו באותה התקופה בסביבות  לונדון, כמו  תיאטרון הגלוב ו תיאטרון הברבור.

ב איטליה, ערש הרנסאנס, יוצאת לעולם ה קומדיה דל'ארטה, סוג של  קומדיה שהייתה נפוצה במאות  ה-16 ו ה-17, והייתה מבוססת על ה אטלן ה רומאי. את הצגות הקומדיה דל'ארטה העלו שחקנים אשר  אלתרו את דבריהם במהלך ההצגה, תוך התבססות על עלילה קבועה ועל מספר דמויות  סטריאוטיפיות ומוכרות. כל דמות אופיינה בעזרת  שפת גוף ובעזרת מסכה משל עצמה. הקומדיה דל'ארטה שילבה מוטיבים שונים ומגוונים מתקופות רבות בהיסטוריה, החל ברומא העתיקה וכלה בקרנבל המסכות של  ונציה.

ב ספרד התרחש תור הזהב של התיאטרון הספרדי בין השנים 15901681. באותה תקופה, התיאטרון בספרד פרח עד מאוד והצגות רבות נכתבו ועלו על הבמה, חלקן נחשבות לאבני דרך עד היום. ב צרפת ה נאו-קלאסית, ישנו את מולייר, מחזאי מפורסם ופורץ דרך.

התיאטרון במאה התשע עשרה

סצנת תיאטרון, ציור של אונורה דומייה המתאר מלודרמה

התיאטרון במאה ה-19 מתחלק לשתי תקופות, מוקדמת ומאוחרת.

התקופה המוקדמת הייתה מאופיינת בדומיננטיות של ה רומנטיקה וה מלודרמה. המלודרמה היא סגנון תיאטרלי, הפונה ל רגשות יותר מאשר ל תבונה. המלודרמה היא לרוב סיפור  דרמטי סטנדרטי המכיל בתוכו אלמנט או אירוע טרגי, אך שלא כב טרגדיה, במלודרמה ה גיבור עשוי להצליח ולהשיג את מטרתו למרות האירוע הטרגי. בצרפת נהייתה המלודרמה לפופולרית ביותר מבין צורות התיאטרון, גם בבריטניה המלודרמה הייתה פופולרית במיוחד.

הרומנטיקה, הייתה תנועה אינטלקטואלית ואמנותית שהתפתחה ב אירופה בשלהי  המאה ה-18 והיא מתבטא ברצון לתת ביטוי לייחודי ולאותנטי שברוח העם. בגרמניה, הרומנטיקה הגרמנית הייתה השולטת, ויוצרי התיאטרון הושפעו מכך ביצירותיהם.

בצרפת במהלך המאה ה-19, נהיה לנפוץ בקרב מחזאים וציבור הצופים " המחזה העשוי היטב", סגנון אשר פותח על ידי איז'אן סקריב. סגנון זה ידוע על כך שהוא בנוי על פי חוקים ובאופן הגיוני, ובמהלך העלילה ישנו סוד אשר מוסתר מחלק מהדמויות, אך לא מהקהל.

בתקופה המאוחרת של המאה ה-19 עלה ה ריאליזם. הריאליזם הוא זרם אשר צמח ב מאה ה-19, בתחילה ב רוסיה ומשם לשאר אירופה. הריאליזם מנסה לתאר את החיים כפי שהם. הריאליסטים בחרו את תיאור המעמדות הנמוכים כנושא מרכזי ביצירותיהם. אין בריאליזם ייפוי של המציאות ולא כיעורה, אלא הצגתה כפי שהיא. התיאטרון הריאליסטי שאף ליצור אצל הצופים אשליית מציאות והזדהות תוך שמירה על מוסכמת " הקיר הרביעי", קיר שקוף לכאורה המפריד בין השחקנים לקהל.

הריאליזם הוביל ל נטורליזם, שעניינו היה בתיאור הטבע כאמיתי, ריאליסטי ומדויק ביותר, מדובר בפירוט מדויק של כל פרטי ה תפאורה. הבמה הנטורליסטית כוללת בתוכה את כל מרכיבי הבית (לדוגמה), בלי להחסיר אף לא פרט אחד. לפעמים עד כדי שימוש במרכיבים טבעיים כמו חול, מים ואש.

התיאטרון במאה העשרים

ב מאה ה-20 המשיך התיאטרון להתפתח, הן בהמשכם של ה ריאליזם ו נטורליזם, עלייתו של ה אקספרסיוניזם אשר למעשה מנוגד בתפיסתו לשניהם. ועלייתן של סוגות נוספות, בסמוך לעלייתו של הפוסט-מודרניזם בפילוסופיה, כמו התיאטרון האפי, תיאטרון האכזריות ו תיאטרון האבסורד.

האקספרסיוניזם בתיאטרון הוא זרם ב גרמניה שפותח לאחר מלחמת העולם הראשונה. האקספרסיוניזם היה בעיקרו מבוסס על זעקה, האשמה ועל פציפיזם [1]. המחזות האקספרסיוניסטים רצו להראות את המתרחש בעולמו בפנימי של האדם, ולא את החוץ מסביבו. האקספרסיוניזם לא עסק בתיאור המציאות כפי שעשו הריאליזם והנטורליזם.

תיאטרון האכזריות ניסה לחזור למקור ה פולחני של התיאטרון, שבו הטקס, המחוות, השירה, ולא ה ספרות הם העיקר. לפי עקרונותיו, התיאטרון צריך להכות בצופה כמו מגפת הדבר, הוא צריך להיות מטורף ומידבק. והוא כולל שינוי וחידוש אומנות התיאטרון במוגע בכל מרכיבי ההצגה, כולל חלל ההצגה, התאורה, והיחסים בין שחקנים לצופים.

התיאטרון האפי הונהג על ידי המחזאי ה גרמני  ברטולט ברכט בתחילת  המאה ה-20. השם אפי נגזר מהמילה הלועזית  אפוס. התיאטרון האפי הוא תיאטרון סיפורי-לירי המשמש בסיס לדיון פוליטי. הסוגה פרחה בגרמניה בתקופה שבין המשטר קיסרי ל שלטון הנאצי.

תיאטרון האבסורד הוא מונח המתייחס לסוגת תיאטרון אשר החלה להבשיל בתחילת  שנות ה-40 של המאה ה-20 וצמחה ב צרפת. המונח מתייחס למספר  מחזות שהופיעו ב שנות ה-40, ה- 50 וה- 60 ב אירופה ולסגנון באופן כללי. מחזאים שחוו את התפרקות הסדר וההיגיון המוכרים בזמן  מלחמת העולם השנייה, החלו ליצור לאחריה תיאטרון שידבר על החוויה של עולם ללא  אלוהים - עולם ללא משמעות, ללא מטרה שמכוונת את חיי האדם. העולם נראה כעומד על סף השמדה מוחלטת, והמחזאים ניסו לתת ביטוי לאימה שחש האדם ברגעים שעוד נותרו לו להעביר את חייו בהם.

התיאטרון במאה העשרים ואחת

Other Languages
English: Theatre
Alemannisch: Theater
አማርኛ: ቴያትር
aragonés: Teatro
العربية: مسرح
ܐܪܡܝܐ: ܒܹܐܡܵܐ
مصرى: مسرح
asturianu: Teatru
azərbaycanca: Teatr
تۆرکجه: تئاتر
башҡортса: Театр
Boarisch: Theata
žemaitėška: Tētros
беларуская: Тэатр
беларуская (тарашкевіца)‎: Тэатар
български: Театър
বাংলা: মঞ্চনাটক
བོད་ཡིག: ཟློས་གར།
brezhoneg: C'hoariva
bosanski: Pozorište
català: Teatre
нохчийн: Театр
کوردی: شانۆ
čeština: Divadlo
kaszëbsczi: Téater
Чӑвашла: Театр
Cymraeg: Theatr
dansk: Teater
Deutsch: Theater
Zazaki: Tiyatro
Ελληνικά: Θέατρο
Esperanto: Teatro
español: Teatro
eesti: Teater
euskara: Antzerki
estremeñu: Teatru
فارسی: تئاتر
suomi: Teatteri
Võro: Tiatri
føroyskt: Sjónleikur
français: Théâtre
furlan: Teatri
贛語: 表演
galego: Teatro
گیلکی: تئاتر
Avañe'ẽ: Ñoha'ãnga
हिन्दी: रंगमंच
Fiji Hindi: Theatre
hrvatski: Kazalište
Kreyòl ayisyen: Teat
Հայերեն: Թատրոն
interlingua: Theatro
Bahasa Indonesia: Teater
Interlingue: Teatre
Ilokano: Teatro
Ido: Teatro
íslenska: Leiklist
italiano: Teatro
日本語: 演劇
Patois: Tieta
Basa Jawa: Téater
ქართული: თეატრი
қазақша: Театр
ភាសាខ្មែរ: ល្ខោន
ಕನ್ನಡ: ರಂಗಮಂಟಪ
한국어: 연극
Kurdî: Şano
Кыргызча: Театр
Latina: Ars scaenica
Ladino: Teatro
Lëtzebuergesch: Theater
лакку: Театр
Limburgs: Theater
Ligure: Tiatro
lietuvių: Teatras
latviešu: Teātris
олык марий: Театр
македонски: Драмска уметност
മലയാളം: രംഗകല
Bahasa Melayu: Teater
Mirandés: Triato
эрзянь: Театрась
مازِرونی: تیاتر
Napulitano: Tiatro
Plattdüütsch: Theater
Nedersaksies: Theater (keunstvorm)
नेपाल भाषा: दबू प्याखं
norsk nynorsk: Teater
norsk: Teater
Novial: Teatre
Nouormand: Thiâtre
occitan: Teatre
Livvinkarjala: Teatru
Ирон: Театр
ਪੰਜਾਬੀ: ਰੰਗ-ਮੰਚ
Picard: Téïate
polski: Teatr
پنجابی: تھیٹر
português: Teatro
Runa Simi: Aranwa
română: Teatru
armãneashti: Theatro
русский: Театр
русиньскый: Театер
sicilianu: Tiatru
Scots: Theatre
srpskohrvatski / српскохрватски: Teatar
Simple English: Theatre
slovenčina: Divadlo (umenie)
slovenščina: Gledališče
shqip: Teatri
српски / srpski: Позориште
Basa Sunda: Téater
svenska: Teater
Kiswahili: Tamthilia
ślůnski: Tyjater
தமிழ்: அரங்கு
тоҷикӣ: Театр
ไทย: ละคร
Tagalog: Tanghalan
Türkçe: Tiyatro
татарча/tatarça: Театр
українська: Театр
oʻzbekcha/ўзбекча: Teatr
vèneto: Teatro
Tiếng Việt: Sân khấu
walon: Teyåte
Winaray: Tyatro
吴语: 舞臺劇
ייִדיש: טעאטער
Yorùbá: Tíátà
中文: 劇場藝術
Bân-lâm-gú: Hì-kio̍k
粵語: 舞台劇