שפה תקנית

מילון דודן, המקובל כמקור הרשמי לדקדוק, איות ואוצר המילים של ה גרמנית התקנית.

שפה תִּקְנִית או סְטָנְדַרְטִית היא הגרסה של שפה מסוימת המקובלת כנכונה וכראויה ביותר לשימוש, הן על ידי הממסד האחראי והן על ידי הציבור, כולל אלו שאינם דוברים או כותבים אותה. התקנית נחשבת יוקרתית יותר, משתמשים בה לצרכים רשמיים כמו חיבור ספרות או טפסי מנהלה והשכבות המשכילות באוכלוסייה אמורות לשלוט בה. היא מאופיינת בקיומם של כללי דקדוק, איות והגייה אחידים ובהיותה קודם כל שפת כתיבה, בניגוד לגרסאות מדוברות של כל לשון המתפתחות מאליהן בקרב העם וקיימים בתוכן מגוון נרחב ואי-סדר בהיבטים אלו. שפות תקניות הן תמיד תוצר של תהליך תכנון שפה, והן מפוקחות לרוב על ידי גופים רשמיים האמונים על כך, דוגמת האקדמיה הצרפתית; אוצר המילים והדקדוק שלהן מתפרסם במילונים יוקרתיים כמו מילון דודן הגרמני והן מוקנות לתלמידים במערכת החינוך ועל ידי גופי התקשורת הממסדיים. כמו כן, כפי שהבחינו חוקרים רבים, עצם המושג "שפה סטנדרטית" תמיד היה אידאולוגיה יותר מאשר ממשות נתונה, משום שתמיד קיים מתח בין הצורות המדוברות והיום-יומיות הנקוטות בפועל לבין הגרסה הפורמלית. רק שפה מתה יכולה להיות תקנית לגמרי.

יצירה של שפות תקניות מבין מגוון ה דיאלקטים הלא-אחידים והמתמזגים זה בזה הייתה תהליך ממושך וסבוך, שעירב שיקולים פוליטיים ואידאולוגיים. עוד ב-1302 הבחין דנטה בחיבורו De vulgari eloquentia בין הלשון הטבעית והמדוברת שאדם רוכש מסביבתו לבין "הלשון הדקדוקית" (בימיו, לטינית) המשמשת לצרכים פורמליים. בניגוד לכל בני זמנו, ראה דווקא בראשונה שפת יצירה עדיפה אך הסכים שהניבים האיטלקיים המרובים אינם יאים לכתיבה ספרותית. הוא וממשיכיו התווכחו איזו גרסה של האיטלקית צריכה להיבחר להיות התקנית. הרפורמציה, שתרגום התנ"ך ללשונות המקומיות היה אחד ממפעליה הגדולים, העניקה תנופה גדולה להאחדת השפות הספרותיות. במאה ה-19 התקשר הדוקות תקנוּן השפה מתוך הדיאלקטים העממיים לצמיחת ה לאומיות; קביעת תקן אחיד לשפה סטנדרטית וזיקוק הניבים העממיים כדי לייצר אותה היה מרכיב חשוב בהעלאת תביעה להכרה בקבוצות אתניות רופפות כלאום פוליטי.

נהוג גם לחלק שפות לפְּלוּריצנטריות, כלומר כאלו שיש להן יותר מגרסה תקנית אחת, ומונוצנטריות, עם לשון סטנדרטית אחת בלבד. גרמנית, לדוגמה, שיש לה גרסאות מוכרות רשמית שונות ב גרמניה, אוסטריה ו שווייץ, היא פלוריצנטרית; הונגרית היא מונוצנטרית.

  • לקריאה נוספת

לקריאה נוספת

  • Andrew Linn, Vernaculars and the Idea of Standard Language, בתוך: Keith Allan, The Oxford Handbook of the History of Linguistics, Oxford University Press, 2013. עמ' 359-374.
Other Languages
Alemannisch: Standardsprache
العربية: معيرة لغة
български: Книжовен език
Cymraeg: Iaith safonol
Esperanto: Norma lingvo
suomi: Yleiskieli
français: Langue standard
हिन्दी: मानक भाषा
Bahasa Indonesia: Bahasa baku
íslenska: Ritmál
italiano: Lingua standard
日本語: 標準語
Basa Jawa: Basa baku
한국어: 표준어
Кыргызча: Адабий тил
Limburgs: Sjtandaardtaal
Bahasa Melayu: Bahasa baku
Nederlands: Standaardtaal
norsk nynorsk: Målform
português: Norma culta
română: Limbă standard
sicilianu: Standarduluggìa
سنڌي: ٺيٺ ٻولي
srpskohrvatski / српскохрватски: Standardni jezik
slovenčina: Spisovný jazyk
slovenščina: Knjižni jezik
српски / srpski: Стандардни језик
Kiswahili: Lahaja sanifu
தமிழ்: தகுமொழி
татарча/tatarça: Стандарт тел
oʻzbekcha/ўзбекча: Adabiy til
中文: 标准语
Bân-lâm-gú: Piau-chún-gí