שחקן אופי

הקטנה (7 תמונות)

שחקן אופיאנגלית: Character actor) הוא שחקן משנה, המיטיב לגלם דמויות יוצאות דופן, מעניינות או אקסצנטריות, בעלות ייחודיות מובהקת,[3][4][5][6][7] כך שהם "כמעט בלתי ניתנים לזיהוי, אך עם זאת מגלמים תפקידים רבים, באופן משכנע ובלתי נשכח".[8] המונח, אשר לעיתים קרובות נעשה בו שימוש על מנת להבדיל עם השחקן הראשי, הוא אבסטרקטי ופתוח לפרשנויות:[9] במובן הרחב, כל השחקנים יכולים להיחשב כשחקני אופי, שכן כולם, בסופו של דבר, מגלמים "דמויות",[10] אבל המובן המקובל הוא שחקן המגלם תפקיד משנה בעל חשיבות באופן ייחודי.[1][11] לפעמים, המונח מתאר שחקן שמגלם דמויות שהן שונות מאוד זו מזו, ואילו במובן אחר הוא מתאר שחקן שמתמחה בתפקידים זוטרים. בכל מקרה, תפקידי שחקני אופי הם תפקידים משמעותיים יותר מאשר אלו של ביטים או ניצבים. המונח משמש בעיקר כדי לתאר שחקני טלוויזיה וקולנוע, והוא פחות משמש לתיאור שחקני תיאטרון.[12] השימוש הידוע במונח המוקדם ביותר הוא משנת 1883, במהדורת העיתון The Stage, אשר הגדירה "שחקן אופי" כאדם ש"מגלם אישיויות ומוזרויות".[13]

בניגוד לשחקנים ראשיים,[8][10][14] שחקני אופי נתפסים בדרך כלל כפחות זוהרים.[7] בעוד שלשחקנים ראשיים יש, לעיתים קרובות, את היופי הפיזי הדרוש כדי לשחק מושא של אהבה,[15] שחקן אופי יכול להיות נמוך או גבוה, שמן או רזה, מקריח, זקן או בעל מראה חיצוני ייחודי ובלתי שגרתי. לדוגמה, פניו של שחקן האופי משיקגו ויליאם שוץ הושחתו בתאונת דרכים כשהיה בן חמש והוא עבר ניתוחים קוסמטיים לשיפור הופעתו החיצונית; ודווקא בשל כך - הופעתו הייתה לייחודית ולבלתי נשכחת בקרב קהל התיאטרון.[16] באופן כללי, שמותיהם של שחקני אופי לא זוכים להבלטה בפרסומות בקולנוע ובטלוויזיה, שכן שמו של שחקן האופי לא צפוי למשוך את הקהל לסרט.[17] לרוב, דמויות של שחקני אופי בקולנוע או בטלוויזיה אינן מזוהות בשמן המלא; לעיתים קרובות יש להן רק שם פרטי או שם משפחה, או כינוי, כגון "הקצין פרד". וזאת לעומת תפקידים של שחקנים ראשיים, שלעיתים קרובות יש להם שם מלא, כמו למשל "קפטן ג'ק ספארו".[12] לשחקני אופי מסוימים יש קול או מבטא ייחודי, או שהם מפתחים, לאורך השנים, גינונים בלתי-נשכחים. לשחקן אופי יכולה להיות קריירה ארוכה ומצליחה, מבלי ששמו יהיה מפורסם וידוע, אך עדיין - הוא יהיה מזוהה באופן מיידי.[18]

במהלך קריירת משחק ארוכה, שחקן יכול לפעמים לעבור בין תפקידים ראשיים לתפקידים משניים.[15] ישנם שחקנים ראשיים, אשר ככל שהם מתבגרים, הם מתקשים יותר ויותר למצוא תפקידים המתאימים לגילם, ועל כן עוברים לשחק תפקידי אופי. בעבר, שחקנים צבעוניים, שלעיתים קרובות נמנע מהם לבצע תפקידים שהיו יכולים להתאים להם, מצאו עצמם מגלים דמויות בעלות סטריאוטיפים אתניים. לפעמים, שחקני אופי פיתחו קריירות המבוססות על כשרונות ספציפיים שיש צורך בהם בסרטי ז'אנר מסוימים, כגון ריקודים, רכיבה על סוסים, אקרובטיקה, שחייה או איגרוף.[19] שחקנים רבים שנמצאים בראשית הקריירה שלהם מוצאים את עצמם מלוהקים שוב ושוב לאותם תפקידי אופי, בשל הצלחה קודמת שלהם, עם תפקיד מסוים או עם ז'אנר מסוים, כך שהשחקן הופך לכל כך מזוהה עם סוג מסוים של תפקיד, שמלהקים נוטים להפנות אותו רק לתפקידים דומים. שחקני אופי מסוימים משחקים, למעשה, את אותה הדמות שוב ושוב, כמו במקרה של העוזר ההומוריסטי אך בעל התושייה של אנדי דיוויין, בעוד שלשחקנים אחרים, כגון סר לורנס אוליבייה, יש את היכולת "לצלול" אל תוך כל תפקיד שהם נדרשים לבצע. שחקני אופי מסוימים זוכים להערצה רבה בקרב קהלים מסוימים, כגון עם מעריצי "מסע בין כוכבים" ("טרקרים") או מעריצי סרט הפולחן "מופע הקולנוע של רוקי".

יש שחקני אופי הנוטים לשחק את אותו סוג של תפקיד לאורך כל הקריירה שלהם,[1] למשל: הארווי קייטל ("בחור קשוח ונחוש"), מגי סמית' ("דמות אם מכובדת"), כריסטופר לויד ("אקסצנטרי"), קלוד ריינס ("מתוחכם, בעל מוסריות מעורפלת") ופורסט וויטקר (טיפוס "רגוע ומורכב, עם פוטנציאל להתפוצץ").[1] אד לאוטר בדרך כלל מגלם דמות מאיימת, בגללו "הפנים הארוכות" שלו, המזוהות בקלות על ידי הציבור, אם כי רק לעיתים נדירות הקהל יודע לומר את שמו.[20] שחקני אופי יכולים לגלם מגוון סוגים של תפקידים, כגון: פאם פאטאל, אקדוחן, סיידקיק, שיכור העיירה, נבל-על, זונה בעלת לב זהב ועוד רבים אחרים. תפקידיו של שחקן אופי לעיתים קרובות נתפסים כשונים באופן מהותי מהאישיות האמיתית, כלומר הם לא מגלמים את עצמם או דמויות הדומות להם, אלא דווקא דמויות בעלות אופי שונה באופן מהותי מהאישיות שלהם שמחוץ למסך.[7] שחקני אופי משקיעים את כל כולם על מנת לגלם את הדמויות שהם מגלמים, כך שלעיתים קשה לזהותם מחוץ למסך, במהלך תקופת הצילומים.[7] על פי השקפה אחת, לשחקני אופי טובים לעיתים רחוקות חסרה עבודה, ולעיתים קרובות יש להם קריירה ארוכה שמשתרעות על פני עשרות שנים.[7] הם גם לעיתים קרובות זוכים להערכה רבה מצד שחקנים אחרים.[21]