שוגונות טוקוגאווה

ה מון של משפחת טוקוגאווה

שוגונות טוֹקוּגאוַוה או הבאקופו של טוקוגאווהיפנית: 徳川幕府) הייתה דיקטטורה פאודלית צבאית ב יפן, שנוסדה על ידי מקים השושלת וה שוגון הראשון שלה טוקוגאווה איאיאסו בשנת 1603 והתקיימה עד לשנת 1868. תקופת שלטונה של שוגונות טוקוגאווה נקראת ביפן תקופת אדו, והיא קרויה על שם בירתה ומרכזה של השוגונות - אדו ( טוקיו של ימינו). סופה של השוגונות הגיע עם הרסטורציה של מייג'י שלקחה את סמכויות השלטון מידי השוגון והשיבה אותם ל קיסר.

לאחר תקופת סנגוקו, הוחזר באופן חלקי השלטון הריכוזי במדינה על ידי אודה נובונאגה ו טויוטומי הידיושי, במהלך תקופת אזוצ'י-מומויאמה. לאחר קרב סקיגהארה בשנת 1600, נטל את השלטון טוקוגאווה איאיאסו, השלים את השבת השלטון הריכוזי ולאחר מכן נטל את התואר שוגון בשנת 1603.

בתקופת שלטונה של שוגונות טוקוגאווה, שלא כמו בתקופתם של השוגונויות שקדמו לה, התבססה ביפן ההיררכיה המעמדית הנוקשה ששרידיה נמצאים בחברה היפנית עד היום, אשר עוצבה במקור על ידי טויוטומי הידיושי. המעמד הלוחם, מעמד ה סמוראים, היה המעמד העליון בחברה, כשאחריו היו מעמד האיכרים, האמנים ולבסוף - מעמד הסוחרים.

בסוף המאה ה-19 הצליחו מספר דאימיו שהתאחדו עם כוחותיו של הקיסר לבצע מהפכה שהדיחה את אחרון השוגונים של השושלת, ולהחזיר את השלטון במדינה לקיסר, ובכך שמו קץ לכ-200 שנות בידוד, סגר ושלטון אכזר ביפן. שוגונות טוקוגאווה הגיעה לסופה הרשמי עם פרישתו של השוגון ה-15 בשושלת, טוקוגאווה יושינובו, ותחילת הרסטורציה של מייג'י.

ממשל

שוגונות והאן

השיטה הפאודלית בתקופת אדו נקראה בקוהאן טאיסיי (bakuhan taisei 幕藩体制). "באקו" (אוהל) הגיע מקיצור המילה באקופו (שלטון צבאי), הכוונה לשוגונות. ה האן היו הנחלות שנשלטו על ידי הדאימיו.

וסאלים היו מחזיקים באדמות שהועברו בירושה, וסיפקו שירותים צבאיים ומתנות לאדוניהם. הבאקוהאן טייסי חילק את הכוח הפיאודלי בין השוגונות שישבה באדו לבין הנחלות ברחבי יפן. לנחלות הייתה רמה מסוימת של ריבוניות, והן הורשו לקיים מינהל עצמאי בתמורה לנאמנותן לשוגון, שהיה אחראי לקשרי החוץ וביטחון המדינה. השוגון והאדונים, כולם היו דאימיו והחזיקו בנחלות משלהם, בהן החילו את חוקיהם, מדיניותם ואף הפעילו מערכת מיסוי שונה, כאשר הדאימיו הגדול מכולם היה השוגון.

השוגונות החזיקה בסמכות לבטל, לספח ולהחליף נחלות. שיטת ה סנקין קוטאי (Sankin kōtai 参勤交代) הופעלה, ולפיה כל דאימיו, אחת לשנתיים, יעזוב את נחלתו, ויתגורר באדו, לשירות השוגון. בזמן היעדרותם מאדו, נדרשו הדאימיו להשאיר כבני ערובה את בני משפחתם. העול הכספי הכבד שהיוותה מדיניות זו אפשר את הפחתת כוחם של ההאן, ושמירה על נאמנות לשוגון, כאשר כל בן משפחה יכול לשמש כבן ערובה.

צאצאיו של איאיאסו המשיכו לשמר את הנאמנות על ידי מיסוד היררכיה בתוך מעמד הסמוראים, על-פי נאמנותם לשוגון. הראשונים היו גוסאנקה (gosanke), "שלוש המשפחות המכובדות", שהיו צאצאי בניו הצעירים של טוקוגאווה איאיאסו, והיו יכולים לרשת את השוגון אם הענף הראשי לא העמיד יורש, שימפאן (Shimpan) היו דאימיו מידיים וקרובי משפחה של טוקוגאווה, פודאי (Fudai), שהיו נאמנים לטוקוגאווה לפני קרב סקיגהארה, וטוזאמה (Tozama) היו דאימיו שקיבלו את מרותו של טוקוגאווה איאיאסו לאחר קרב סקיגהארה. בתחילת תקופת אדו ראתה השוגונות את הטאזומה כהכי פחות נאמנים, אך עם הזמן, בעקבות נישואים אסטרטגיים והתחזקות שיטת הממשל, פחתו הסיכויים למרידה. בסופו של דבר, היו אלה הטוזאמה הגדולים, טוסה, צ'ושו ו סצומה, ובמידה פחותה היזן, שהביאו לנפילת השוגונות. ארבע נחלות אלה נקראו "ארבע נחלות המערב".

מספר ה-האן (בערך 250) השתנה במהלך תקופת אדו. הם דורגו לפי גודל, שנקבע על-פי כמות ה קוקו (koku) המיוצר כל שנה בנחלה. קוקו אחד הוא כמות האורז הנצרכת על ידי אדם בוגר אחד במשך שנה. הכמות המינימלית לדאימיו הייתה 10,000 קוקו, כאשר הגדולה מכולן, מלבד השוגון, מנתה מיליון קוקו.

השוגון והקיסר

למרות היווסדות השוגונות, ה קיסר ב קיוטו עדיין היה שליט יפן. משימת ניהול המדינה הועברה לידי שוגונות טוקוגאווה על ידי החצר הקיסרית, והוחזרה אליה עם הרסטורציה של מייג'י.

השוגונות מינתה נציג בקיוטו, שהיה אחראי על ענייני הקיסר, החצר והאצולה.

השוגון ומסחר החוץ

ספינת חותם אדום מ- 1634
שער סאקורדה. אחד משערי טירת אדו, מרכז שלטון השוגונות

יחסי החוץ והמסחר היו מונופול של השוגונות, שהניבה מכך רווחים אדירים. סחר חוץ הותר גם להאן של סצומה וצושימה.

קשרי המסחר העיקריים היו עם ספינות פורטוגזיות, ולאחר מכן גם עם ספינות הולנדיות, אנגליות ואף ספרדיות.

החל מ- 1600 והלאה, החלה יפן להשתתף באופן פעיל במסחר החוץ. בשנת 1615 נשלחה משלחת יפנית ל ספרד החדשה, על גבי מפרשית יפנית. עד 1635 הוציא השוגון אישורים רבים ל" ספינות החותם האדום", שנועדו למסחר באסיה.

אחרי 1635, עם הצגת חוקי ההסתגרות, הופסק הסחר מיפן, והורשו להיכנס רק ספינות מ סין, קוריאה ו הולנד.

Other Languages
azərbaycanca: Tokuqava sülaləsi
Bikol Central: Shogunato kan Tokugawa
беларуская: Сёгунат Такугава
bosanski: Tokugawa
magyar: Edo-bakufu
Bahasa Indonesia: Keshogunan Tokugawa
日本語: 江戸幕府
ქართული: ტოკუგავა
한국어: 에도 막부
Bahasa Melayu: Kesyogunan Tokugawa
Nederlands: Tokugawa-shogunaat
português: Xogunato Tokugawa
srpskohrvatski / српскохрватски: Šogunat Tokugawa
Simple English: Tokugawa shogunate
српски / srpski: Шогунат Токугава
svenska: Tokugawa
татарча/tatarça: Tokugawa sögunatı
українська: Сьоґунат Едо
Tiếng Việt: Mạc phủ Tokugawa
吴语: 江户幕府
中文: 江户幕府
文言: 江戶幕府
Bân-lâm-gú: Edo bō͘-hú
粵語: 江戶幕府