נשוא

נשוא (בלועזית: פּרֶדיקַט) הוא מונח בתורת ה תחביר המציין את מעמדו התחבירי של רכיב המשפט המתאר או מאפיין את נושא המשפט (בלועזית: סובייקט). ככזה, הנשוא הוא לרוב רכיב המשפט המהווה חידוש ("קומנט" או"רימה" בתאוריות בלשניות שונות), אך על פי רוב זיהויו מתבסס דווקא על קריטריון צורני: ב משפט פועלי הנשוא הוא ה פועל (או הפועל יחד עם משלימיו). מאליו ברור, כי זיהוי כזה אינו אפשרי ב משפט שמני.

מבחינה תחבירית, הנשוא נחשב ב בלשנות המודרנית לגרעין המשפט, כלומר הרכיב נשואו של משפט פועלי הוא בהכרח הפועל (או הפועל יחד עם משלימיו)

ב בלשנות המודרנית, הנשוא נתפס כגרעין המשפט, כלומר הרכיב אשר "שולט" בשאר חלקי המשפט בהיותם הרחבותיו (בין אם כמשלימים מושאיים או תיאוריים, או נושא המשפט). הנשוא נחשב גם ללב ה סמנטי של המשפט: באסכולות מסוימות של הבלשנות, הוא נתפס כפרדיקט לוגי אשר ניתן לייחס לו ערך אמת (כלומר "אמת" או "שקר").

הנשוא בדקדוק העברי

נשוא פועלי

הדקדוק העברי מגדיר את הפועל כנשואו של ה משפט הפועלי: נורית אכלה את התפוח.

הבלשנות המודרנית, לעומת זאת, רואה בפועל על משלימיו את הנשוא (בדוגמה לעיל: "אכלה את התפוח").

נשוא מורחב

כאשר הפועל הראשי במשפט משמש כפועל עזר, נהוג לנתח את פועל העזר יחד עם הרחבתו הפעלית כנשוא מורחב. כך, מבחינים בשני סוגים של נשואים מורחבים:

  • צירוף מהסוג פועל + שם פועל, כמו: "רצה ללכת". או צירוף מהסוג פועל + פועל . כמו: "הולכים ונעלמים"
  • צירוף שני פעלים נוטים, אשר הראשון ביניהם משפט פועל עזר אספקטואלי, כמו: "הלך והחריף".

בנוסף, נהוג לנתח ניבים וביטויים מסוימים כנשוא מורחב.

ישנם חוקרים המערערים על קיומו של הנשוא המורחב בעברית החדשה, והם מנתחים את הצירופים הנ"ל בצורה שונה. [1]

נשוא שמני

ב משפט שמני הנשוא מוגדר כחידוש במשפט (קומנט או רימה). מבחינה תחבירית, הנשוא הוא לרוב הרכיב הבלתי-מיודע במשפט, או השני במידת היידוע שלו (בעוד ה נושא הוא הרכיב המיודע). לעתים קרובות, כאשר שני רכיבי המשפט מיודעים באותה מידה יבוא הנשוא אחרי אוגד, אשר נועד למנוע דו-משמעות [2]. הנשוא השמני יכול להיות שם עצם, שם תואר, שם פועל, צירוף יחס או תואר הפועל.

דוגמאות:

  • המלך ערום. (הנשוא הוא הרכיב הלא-מיודע)
  • הנשיא הוא ראש המדינה. (הנשוא בא אחרי אוגד)

נשוא מזהה ונשוא משייך

במשפט שמני שבו הנשוא הוא שם עצם, נהוג להבחין בין נשוא מזהה לנשוא משייך.

נשוא מזהה הוא שם עצם המתייחס לאותו רפרנט כמו הנושא. לדוגמה: "נירה היא מנהלת בית הספר". ה תמורה המזהה היא גלגול של הנשוא המזהה: כך לדוגמה, המשפט "נירה, מנהלת בית הספר, יצאה לחופשת לידה" הוא צירוף של המשפט לעיל עם המשפט "נירה יצאה לחופשת לידה".

נשוא משייך מבטא את השייכות של הנושא לקבוצה מסוימת. לדוגמה: "יוסי ואורי הם שכנים שלי". התמורה המשייכת היא גלגול של הנשוא המשייך: כך למשל, המשפט "יוסי ואורי, השכנים שלי, לומדים באותה כיתה" הוא צירוף של המשפט לעיל והמשפט "יוסי ואורי לומדים באותה כיתה".

Other Languages
العربية: خبر (نحو)
български: Сказуемо
brezhoneg: Prezegad
català: Predicat
čeština: Přísudek
Ελληνικά: Κατηγορούμενο
eesti: Öeldis
贛語: 謂語
galego: Predicado
hrvatski: Predikat
magyar: Állítmány
Հայերեն: Ստորոգյալ
Bahasa Indonesia: Predikat
íslenska: Umsögn
italiano: Predicato
日本語: 述語
ქართული: შემასმენელი
қазақша: Баяндауыш
한국어: 서술어
Перем Коми: Висьтас
lietuvių: Tarinys
latviešu: Izteicējs
македонски: Прирок
norsk nynorsk: Predikat
norsk: Predikat
română: Predicat
русский: Сказуемое
Simple English: Predicate (grammar)
slovenčina: Prísudok
slovenščina: Povedek
српски / srpski: Предикат
svenska: Predikat
Tagalog: Panaguri
Türkçe: Yüklem
українська: Присудок
Tiếng Việt: Vị ngữ
中文: 謂語