נשוא

נשוא (בלועזית: פּרֶדיקַט) הוא מונח בתורת התחביר המציין את מעמדו התחבירי של רכיב המשפט המתאר או מאפיין את נושא המשפט (בלועזית: סובייקט). ככזה, הנשוא הוא לרוב רכיב המשפט המהווה חידוש ("קומנט" או"רימה" בתאוריות בלשניות שונות), אך על פי רוב זיהויו מתבסס דווקא על קריטריון צורני: במשפט פועלי הנשוא הוא הפועל (או הפועל יחד עם משלימיו). מאליו ברור, כי זיהוי כזה אינו אפשרי במשפט שמני.

מבחינה תחבירית, הנשוא נחשב בבלשנות המודרנית לגרעין המשפט, כלומר הרכיב נשואו של משפט פועלי הוא בהכרח הפועל (או הפועל יחד עם משלימיו)

בבלשנות המודרנית, הנשוא נתפס כגרעין המשפט, כלומר הרכיב אשר "שולט" בשאר חלקי המשפט בהיותם הרחבותיו (בין אם כמשלימים מושאיים או תיאוריים, או נושא המשפט). הנשוא נחשב גם ללב הסמנטי של המשפט: באסכולות מסוימות של הבלשנות, הוא נתפס כפרדיקט לוגי אשר ניתן לייחס לו ערך אמת (כלומר "אמת" או "שקר").

Other Languages
العربية: خبر (نحو)
български: Сказуемо
brezhoneg: Prezegad
català: Predicat
čeština: Přísudek
Ελληνικά: Κατηγορούμενο
eesti: Öeldis
贛語: 謂語
galego: Predicado
hrvatski: Predikat
magyar: Állítmány
Հայերեն: Ստորոգյալ
Bahasa Indonesia: Predikat
íslenska: Umsögn
italiano: Predicato
日本語: 述語
ქართული: შემასმენელი
қазақша: Баяндауыш
한국어: 서술어
Перем Коми: Висьтас
lietuvių: Tarinys
latviešu: Izteicējs
македонски: Прирок
norsk nynorsk: Predikat
norsk: Predikat
română: Predicat
русский: Сказуемое
Simple English: Predicate (grammar)
slovenčina: Prísudok
slovenščina: Povedek
српски / srpski: Предикат
svenska: Predikat
Tagalog: Panaguri
Türkçe: Yüklem
українська: Присудок
Tiếng Việt: Vị ngữ
中文: 謂語
粵語: 謂語