מיט ברננדר זורגה

Mit brennender Sorge ( תעתיק עברי: "מיט ברֶנֶנְדֶר זוֹרְגֶה", מילולית מ גרמנית: "בדאגה יוקדת") היא אנציקליקה של הכנסייה הקתולית שפרסם ה אפיפיור פיוס האחד עשר ב- 10 במרץ 1937 (אף שהיא נושאת את התאריך 14 במרץ, שהוא יום ראשון של הדקלים) [1]. המנשר האפיפיורי נכתב ב גרמנית, ולא ב לטינית כנהוג, והוא נקרא בכנסיות הקתוליות בגרמניה בעיצומו של החג, אז מלאו הכנסיות בדרך כלל במתפללים. המנשר גינה הפרות הסכם שנחתם בין השלטון הנאצי לבין הכנסייה, וכולל ביקורת על ה נאציזם, ולדעת חלק מן הפרשנים, אף על היטלר [2] [3]. היסטוריונים רבים רואים באנציקליקה זו את המסמך הרשמי הראשון אשר יצא כנגד הנאציזם והמשטר הנאצי.

רקע

בחודש יולי 1933 נחתם קונקורדט בין הוותיקן לבין גרמניה הנאצית, קונקורדט הרייך (בגרמנית: Reichskonkordat), אשר נועד בחלקו כדי לעצור את הרדיפה של הנאצים אחר המוסדות הקתוליים במדינה [4]. אולם מטרותיו של הוותיקן בחתימה על ההסכם לא הוגשמו כיוון שהשלטון הנאצי החל, כמעט מיד לאחר החתימה, להפר את תנאי ההסכם. ראשי הכנסייה הקתולית בגרמניה סבלו מ אלימות פיזית כבר בשנת 1934, ביטויים שהפכו גלויים ובוטים בשלהי 1936.

בשנת 1934 הסמיך הכס הקדוש שני כמרים ישועים להכין דין וחשבון על האידאולוגיה הנאצית, וזאת במטרה לגנותה. בעולם הנוצרי, משמעות גינוי שכזה, כאשר הוא בא מפי האפיפיור, והקושר אותו בעניינים שבאמונה ובמוסר, היא הכרזה על הנאציזם ככפירה באמונה [5]. הכמרים הציגו את הדו"ח שערכו לכס הקדוש בשנת 1935. אולם, כאשר תכנים מתוכו שבו ועלו באנציקליקה "בחרדה בוערת", אשר פורסמה שנתיים מאוחר יותר, ניכר היה שלא נכלל בה חלק משמעותי מן הביקורת נגד הנאציזם. בדו"ח המקורי מפרטים שני הכמרים 47 טענות נאציות שיש לגנותן, בהן: לאומיות, שאיפות התפשטות, מיליטריזם, גזענות, טוטליטריזם, הפרות של החוק הטבעי והחוק האלוהי, כגון עיקור כפוי. אף שבדו"ח לא הוזכרה ה אנטישמיות הנאצית, המלומד גודמן טוען כי הדו"ח הרחיק לכת מעבר להגנה על האינטרסים של הכנסייה בלבד, ותמך בזכויות אדם אוניברסיליות ותמך בחובת הכנסייה להגן עליהן.

אף שהדו"ח הוצג לכס הקדוש כבר בשנת 1935, תהליך קבלת ההחלטות בוותיקן עיכב את הטיפול בדו"ח עד לשנת 1936, שאז התבקשו יועצים דומיניקנים לוותיקן להעיר את הערותיהם לדו"ח הישועי. היועצים קיצצו את 47 הטענות ל-25 טענות בלבד, וריככו את הביטויים שהופיעו בדו"ח המקורי. מתוך דאגה לקשיים מדיניים שפרסום הדו"ח עלול לעורר, הדומיניקנים השמיטו את הגינוי, שהופיע בדו"ח המקורי, למדינה גזענית. בנוסף, הדו"ח המתוקן הכיל גינוי של הנאציזם לצד הקומוניזם, ובכך החליש עוד יותר את הגינוי לאידאולוגיה הנאצית. לדעת המלומד גודמן, כדי לראות את הגינוי לאידאולוגיות טוטליטריסטיות על רקע מלחמת האזרחים בספרד, שבה נטען כי אנשי כמורה נרצחו על ידי המשטר הרפובליקני הספרדי, אשר נתמך על ידי הסובייטים, בעוד שאיטליה וגרמניה התערבו בסכסוך בתמיכה למשטרו האנטי-קומוניסטי של פרנקו. מנגד, אף בדו"ח המתוקן של הדומיניקנים קיימת תמיכה ב"שלטון הצדק ובאהבה לבני כל הגזעים, מבלי להוציא מהם את הגזע השמי". כך לראשונה הוזכרו היהודים בדו"ח זה.

על רקע זה פרסם האפיפיור פיוס האחד עשר את האנציקליקה "בחרדה בוערת". האנציקליקה נוסחה על ידי האפיפיור לעתיד פיוס השנים עשר. במנשר מפורטים הפשעים הנאציים כנגד הכנסייה ונמתחת ביקורת על האידאולוגיה הנאצית [6]. לדעת המלומד בוקנקוטר, "זהו המסמך הגדול הרשמי ופומבי הראשון אשר מעז להתמודד ולבקר את הנאציזם... ואחד הגינויים הבולטים ביותר שאי פעם פורסמו על ידי הוותיקן." המנשר הותיר רושם עז ועורר את זעמם של הנאצים, אשר פתחו בסדרת רדיפות אחר המאמינים הקתולים והכנסייה. חמישה ימים לאחר פרסום מנשר זה, פורסמה אנציקליקה אחרת, Divini Redemptoris, המגנה את ה קומוניזם באופן חריף עוד יותר [7].