טיגר

פאנצרקאמפפווגן סימן 6 טיגר, דגם E
Bundesarchiv Bild 101I-299-1805-16, Nordfrankreich, Panzer VI (Tiger I) cropped.jpg
מידע כללי
סוג טנק כבד
מדינה מייצרת Flag of the German Reich (1935–1945).svg גרמניה הנאצית
שנת יצור ~ 1942
דגם קודם פאנצר סימן 4
דגם עוקב טיגר II (קניגסטיגר)
מערכה מרכזית מלחמת העולם השנייה (כל החזיתות)
יחידות שיוצרו 1,350 עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע טכני
אורך 8.45 מטרים
רוחב 3.7 מטרים
גובה 2.93 מטרים
משקל 57 טון מוכן לקרב
מהירות 38 קמ"ש על כביש
טווח פעולה 195-110 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 88 מ"מ L/56 KwK
חימוש משני שני מקלעים MG34 ‏ 7.92 מ"מ
מנוע מנוע בנזין 700 כ"ס, מייבאך HL230 P45
שריון 110-25 מילימטר
צוות 5
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הטיגר (בשמו המלא: פאנצרקאמפפוואגן סימן 6 טיגר דגם E, גרמנית: Panzerkampfwagen VI Tiger) היה טנק גרמני כבד שהיה בשימוש ב מלחמת העולם השנייה, אשר נכנס לייצור בשנת 1942. הטיגר תוכנן בתור 'טנק הבקעה' כבד, שתפקידו להוביל את המתקפה ולפרוץ את מערכי ההגנה של האויב. אף שהטיגר לא פותח כמענה ישיר ל טנקים ה סובייטיים מדגם T-34 ו- KV-1, שהוכיחו את עדיפותם על כל דגמי טנקים הגרמניים שהופעלו במהלך החודשים הראשונים של ה פלישה הגרמנית לברית המועצות, הוא היה עדיף עליהם.

בזמן כניסתו לשירות ה צבא הגרמני נחשב הטיגר לטנק החזק ביותר בעולם בזכות שריונו העבה ותותח ה-88 מ"מ העוצמתי שלו, והוא הצליח לשמור על עדיפותו כמעט על כל סוגי הטנקים של בעלות הברית עד תום המלחמה.

במהלך המלחמה, רכש לעצמו הטיגר מוניטין כטנק אימתני בשדה הקרב, וגרם לאבדות כבדות לכוחות השריון של בעלות הברית. אף שמעולם לא היה זמין במספרים גדולים, בשל תהליך הייצור הארוך והמסובך שלו, הוא הצליח להותיר חותם על תכנון הטנקים של בעלות הברית, שנדרשו לספק פתרונות בתחום החימוש והמיגון לעליונותו של הטיגר. לצד יתרונותיו, היו לטיגר מספר מגרעות, שנבעו בחלקן מהעובדה שהיה מהונדס יתר על המידה, ובחלקן מהאצת כניסתו לשירות מבצעי (בדומה לטנק ה פנתר). הוא היה כבד ואיטי, ובנוסף, תהליך הייצור שלו היה מסובך, ארך זמן ניכר, ודרש משאבים רבים. התוצאה הייתה, שרק כ-1,347 טנקי טיגר יוצרו במהלך המלחמה, כמות נמוכה בהרבה בהשוואה לטנקים של בעלות הברית שעמם נאלץ להתמודד, ולכן יכולתו להשפיע על תוצאות המערכה הצבאית הייתה מוגבלת ונקודתית.

היסטוריית פיתוח

רקע

פיתוחו של טנק הטיגר, שהוצג לראשונה ב-1942, התחיל בינואר 1937, עת החלו הגרמנים לנסות ולפתח טנק שיהיה כבד יותר מה פאנצר סימן 4 - הטנק הגרמני הכבד ביותר בשעתו. באותה עת היה המודיעין הנאצי מודאג מאחר ש הצבא הצרפתי החל להכניס לשירותו טנקים כבדים דוגמת ה שאר B1 בן 30 הטונות. בינואר 1937 פנה משרד חיל החימוש הגרמני (Waffenamt) לחברת הנשל ( אנ') וביקש שזאת תפתח טנק הבקעה כבד במשקל 30 טון, שתפקידו לפרוץ את קווי הגנת האויב. אב-טיפוס אחד לטנק שנקרא בשם D.W או Durchbruchwagen Iגרמנית: רכב הבקעה) הושלם ללא צריח, ובעקבותיו פותח ה-Durchbruchwagen II שהיה זהה לקודמו אך כלל שיפורים מכניים. שני הפיתוחים לא התקדמו מעבר לדגמי אב-טיפוס.

שלבים בהתפתחות הטיגר

ב- 9 בספטמבר 1938 הורה משרד חיל החימוש להמשיך בפיתוח טנק בן 30 טונות. כעת נדרש טנק עם תותח 75 מ"מ L/24 בצריח, מרחב לצוות זהה לפנצר סימן 4, מהירות העולה על 35 קמ"ש, ומיגון בעובי של 35–50 מ"מ. שם קוד חדש ניתן לתוכנית - ה-VK 30.01‏ [1]. על המכרז לטנק החדש התחרו ביניהן הנשל וחברת פורשה, בראשות פרופסור פרדיננד פורשה [2].

הדגם של הנשל, ה-(VK 30.01(H (האות בסוגריים מציינת את שם החברה) התבסס על ה-Durchbruchwagen II, והמשיך בעקרונות התכנון המוכחים של הטנקים הגרמניים, עם מנוע בחלקו האחורי של הטנק ותמסורת בחזית התובה. בנוסף כלל הדגם את המאפיין החדשני של גלגלי מרכוב חופפים (מאפיין שיופיע מאוחר יותר גם בטיגר). שתי שלדות הושלמו במרץ 1941 ושתיים נוספות באוקטובר אותה שנה (אף לא אחת עם צריח), אולם עד אז כבר הוחלט לזנוח את הפרויקט לטובת דגם כבד יותר. מאוחר יותר שימשו שתיים מהשלדות כבסיס ל משחית הטנקים שטורר אמיל, המצויד בתותח עוצמתי בקוטר 128 מ"מ [3].

לצד ה-VK 30.01, עבדה הנשל גם על ה-(VK 36.01(H שהיה זהה ל-VK 30.01 בעיצוב ובמרכיביו המכניים. ה-VK 36.01 היה כבד יותר, ובעל מיגון עבה יותר של 80 מ"מ בחזית. הטנק תוכנן לשאת תותח עוצמתי יותר בקוטר 75 מ"מ חלק קדח, או תותח הוביצר בקוטר 105 מ"מ. הנשל הספיקה לייצר כשבע שלדות לטנק עד 1942.

פורשה החלה ב-1939 את העבודה על דגם משלה, ה-(VK 30.01(P (נודע גם בסיומונים Typ 100 ולאופרד), אולם קיבלה חופש פעולה מהצבא בתכנון הטנק. כדי למנוע מפירמה אחרת לשבור את המונופול של חברת פרידריך קרופ AG ( גר') של משפחת קרופ על ייצור תותחי טנקים, הציע ד"ר מולר מ"קרופ" בפברואר 1941 לפורשה לפתח עבורה צריח שיועד לשאת גרסה מוסבת לטנק של תותח הנ"מ בקוטר 88 מ"מ Flak 18, שהוכיח את יעילותו בלחימה בכינון ישיר כנגד טנקים. שישה צריחים הוזמנו מקרופ באפריל 1941 לשתי השלדות של הלאופרד [4].

פיתוח

ב- 26 במאי 1941, במהלך פגישה הנוגעת לפיתוחים עתידיים של טנקים וכלי נשק נגד-טנקים שנערכה ב ברגהוף, הורה אדולף היטלר להאיץ את פיתוח הטנקים הכבדים של הנשל ופורשה כך ששתי החברות ישלימו 6 דגמי אבטיפוס עד לקיץ 1942. בנוסף, נדרש מיגון של 100 מ"מ בחזית ו-60 מ"מ בצדדי הטנק [5]. עוד הצהיר היטלר בפגישה כי הדגם של פורשה יותיר את תותח ה-88 מ"מ; תותח 75 מ"מ חלק הקדח מקובל לדגם של הנשל, אולם יש לבדוק היתכנות הרכבת תותח ה-88 מ"מ על דגם זה [6]. עם תוספת המיגון והצריח עם תותח 88 מ"מ עמדה מגבלת המשקל כעת על 45 טון, והדגמים המתחרים פותחו תחת הסימון VK 45.

הנשל ביססה את השלדה החדשה שלה, ה-(VK 45.01(H, על ה-VK 36.01 והשתמשה במרכיבים מכניים רבים מהפרויקטים הקודמים שלה. המרכיבים החדשים הבולטים בדגם זה כללו את מנוע ה מייבאך מדגם HL 210 עם הספק של 600–650 כוחות סוס, מכלי הדלק, מערכת האיוורור, וציוד הצליחה. מאפיין חדשני בשלדה כלל פלטות שריון שתפקידן להגן על הזחלים. מאחר שלא היה מלאי מספיק של טונגסטן לתחמושת לתותח 75 מ"מ חלק הקדח, הוחלט להתקין את הצריח של קרופ עם תותח ה-88 מ"מ שתוכנן לדגם של פורשה בדגם של הנשל. כתוצאה מכך, הנשל הרחיבה את השלדה כדי לאפשר התקנת צריח בעל טבעת צריח גדולה יותר. בנוסף, מנגנון הצידוד החשמלי בצריח של קרופ הוחלף במנגנון הידראולי. למרות הסיווג VK 45.01, הטנק החדש שקל מעל 55 טון.

המהנדסים בפורשה השתמשו ב-Typ 100 כבסיס לטנק הכבד החדש שלהם, ה-(VK 45.01(P שזכה לכינוי 'טיגר'. פרופסור פורשה, שנחשב למהנדס מבריק, העדיף לעשות שימוש בהינע חשמלי בדגמיו, ההספק לגנרטורים החשמליים מופק על ידי שני מנועי בנזין מקוררי אויר בעלי הספק של 310 כוחות סוס כל אחד. התמסורת שכנה בירכתי התובה. בניגוד לדגם של הנשל, בו מוקם הצריח במרכז התובה, הצריח בטיגר של פורשה מוקם בחזית התובה. כתוצאה התותח היטה את מרכז הכובד הרחק לפנים והטנק הפך לכבד-חרטום. בנוסף, סבלה מערכת המתלים, החלשה מדי לטנק כה כבד, ממספר בעיות. ששת גלגלי המרכוב בכל צד הובילו ללחץ קרקע לא אחיד לאורך הזחלים, וכתוצאה הטנק נטה לשקוע בקרקע רכה.

טנק טיגר בחזית המזרחית, 1943.

ב- 22 ביוני 1941 פתחה גרמניה הנאצית ב מבצע ברברוסה, הפלישה המסיבית ל ברית המועצות. הופעתם של הטנק הבינוני T-34 והטנק הכבד KV שביצועיהם התעלו על כל הטנקים הגרמניים הקיימים גרמה לזעזוע בקרב הטנקיסטים הגרמניים, ובקרב הפיקוד הגרמני. אלו היו כמעט חסינים לחלוטין מאש תותחי ה פאנצר סימן 3 ומה פאנצר סימן 4 [7] שהיו הטנקים העיקריים של עוצבות השריון הגרמניות בתקופה, ומאידך יכלו תותחי ה-76.2 מ"מ הסובייטים לחדור בקלות את הפנצרים. כתוצאה מכך קיבלה התוכנית של הטיגר דחיפות ומועד חדש להצגת דגמי האבטיפוס של הנשל ופורשה: 20 באפריל 1942, יום הולדתו של היטלר [8].

באפריל 1942 השלימו פורשה והנשל דגם אב-טיפוס אחד בבהילות כדי לעמוד בלוח הזמנים הקצר, והציגו אותו בפני היטלר ובכירים נאצים אחרים ב רסטנבורג. לשני הדגמים המתחרים היו מספר מאפיינים זהים: שניהם היו מצוידים ב צריח כמעט זהה של קרופ עם תותח 88 מ"מ, ו מקלע MG34 בתובה. מלבד זאת, שני הטנקים שקלו מעבר ל-55 טון. כבר בעת הצגתם נתקע הטנק של פורשה בקרקע רכה, לאחר שכשל לעשות פנייה בת 90 מעלות. הטנק של הנשל ניחלץ לעזרתו, אך ללא הועיל. במהלך מבחני שדה שנערכו מאפריל עד יולי, הדגם של הנשל הוכיח עצמו כעדיף על זה של פורשה, האחרון היה בעל כושר תמרון גרוע וסבל ממערכת הינע חשמלית שאף שהייתה מתוחכמת נטתה להתקלקל.

הדגם של הנשל אושר על ידי הצבא לייצור המוני תחת השם הרשמי פאנצר סימן 6 דגם H. השם טיגר ניתן לו באוקטובר 1942, ובמרץ 1943 שונה שמו סופית לפאנצר סימן 6 דגם E 'טיגר' (סימון החימוש: Sd.Kfz.181). הבעיות הנשנות בטיגר של פורשה הובילו לבסוף לביטולו הסופי בנובמבר 1942, לאחר שהושלמו כ-100 שלדות ו-90 צריחים. כדי למנוע בזבוז, הוחלט להשתמש בצריחים לדגם של הנשל. עוד החליט היטלר כי 90 שלדות ישמשו לבנייתו של משחית טנקים מצויד בתותח 88 מ"מ L/71, שנכנס לייצור ב-1943 תחת השם פרדיננד (ידוע גם בשם אליפנט). שלוש שלדות הושלמו כטנק חילוץ, ואחת כטנק פיקוד [9].

Other Languages
English: Tiger I
العربية: دبابة النمر 1
azərbaycanca: Tiger (tank)
български: Тигър I
bosanski: Panzer VI
čeština: Tiger
Ελληνικά: Tiger I
Esperanto: Pz. VI Tiger
español: Panzer VI Tiger
eesti: Tiger I
فارسی: تایگر ۱
suomi: Tiger
hrvatski: Tiger I
Հայերեն: Վագր (տանկ)
Bahasa Indonesia: Tiger I
íslenska: Tiger I
日本語: ティーガーI
Lëtzebuergesch: Panzerkampfwagen VI Tiger
latviešu: Tiger I
монгол: Барс танк
မြန်မာဘာသာ: Tiger I
Nederlands: Tiger I
norsk: Panzer VI
occitan: Tiger I
română: Tiger I
русский: Тигр (танк)
srpskohrvatski / српскохрватски: Tigar (tenk)
slovenščina: Panzer VI Tiger I
српски / srpski: Панцер VI Тигар
svenska: Tiger I
தமிழ்: டைகர் 1
українська: Panzer VI Tiger
Tiếng Việt: Xe tăng Tiger I
中文: 虎I戰車