חסדו של טיטוס

Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק ל עריכה: הסיבה לכך היא: עיצוב, קישורים פנימיים, הגהה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת ב דף השיחה.

חסדו של טיטוס (באיטלקית: La clemenza de Tito) היא אופרה סריה בשתי מערכות שהולחנה בידי מוצארט ל ליברטו של קטרינו על פי הטקסט של מטסטסיו. כתיבתו התחילה אחרי  ש' חליל הקסם', האופרה האחרונה עליה עבד מוצרט, כבר הייתה כתובה ברובה.

רקע

ביולי 1791, בשנה האחרונה לחייו, בהיותו בשלבים מתקדמים של כתיבת " חליל הקסם", התבקש מוצרט לחבר אופרה סריה. ההזמנה הגיעה מהאמרגן דומניקו גווארדסוני ונשכר על ידי 'האחוזות של בוהמיה' לספק להם יצירה חדשה לרגל חגיגת הכתרתו של ליאופולד II כמלך בוהמיה של האימפריה הרומית הקדושה. ההכתרה תוכננה על ידי 'האחוזות' במטרה לאשרר (לאשר רשמית) הסכם פוליטי בין ליאופולד והאצולה של בוהמיה (מעשה שהניא את מאמציו של יוסף II – אחיו של ליאופולד – ליזום תוכנית לשחרר את הצמיתים בבוהמיה ולהעלות את נטל המיסוי של האריסטוקראטים בעלי האחוזות). ליאופולד ביקש להרגיע את האצולה הבוהמית במטרה לסכל את ההתקוממות ולחזק את שליטתו אל מול האתגרים הפוליטיים שנולדו כתוצאה מהמהפכה הצרפתית. הטקס אמור היה להתרחש ב-6 בספטמבר; גווארדסוני הסתובב בקרבת האופרה כבר בתקופת יוני. שום אופרה של מוצרט לא הייתה מגוייסת בצורה כה מובהקת למטרות פוליטיות כמו 'חסדו של טיטו', במקרה זה – כדי לקדם את הפוליטקה הריאקציונרית ומדיניותה החברתית של האליטה האריסטוקראטית. אין בנמצא הוכחות ברורות לעמדתו של מוצרט בעניין זה, או אפילו לאם היה מודע בכלל לקונפליקטים הפנים פוליטיים שהתחוללו בממלכת בוהמיה ב-1791.

בחוזה המיוחס ל-8 ביולי, הבטיח גווארדסוני להעסיק קסטרטו 'בעל אופי מוביל' (נראה שזה היה חשוב אפילו יותר מאשר מי יכתוב את האופרה); וכן להביא לידי כתיבת האופרה... ולהלחנתה בידי מוזיקאי 'מצטיין'. לוח הזמנים היה לחוץ ולגווארדסוני היה סעיף מחלץ אם הוא לא יצליח להבטיח טקס חדש הוא ייאלץ להזדקק ל'סליחתו של טיטו', ליברטו שנכתב לפני יותר מחמישים שנה קודם על ידי פייטרו מטסטאסיו  (1698 – 1782).

הליברטו של מטסטאסיו עבר עיבוד כבר בעבר על ידי קרוב לארבעים מלחינים; הסיפור מבוסס על חייו של טיטוס, הקיסר הרומי, מתוך רמזים קצרצרים ב'חיי הקיסרים' של הסופר הרומי סווטוניוס, שהורחבו ופותחו על ידי מטסטאסיו בשנת 1734 בשביל המלחין האיטלקי אנטוניו קאלדרה. בין העיבודים המאוחרים יותר היו גם אלה של גלוק ב-1752 ויוסף מילסבצ'ק בגרסה משנת 1774; היו עוד שלושה עיבודים נוספים אחרי 1791. מוצרט לא עמד בראש העדפותיו של גווארדסוני כמלחין האופרה. במקום זאת, הוא פנה תחילה לאנטוניו סאליירי, המלחין הבולט ביותר של האופרה האיטלקית ב ווינה וראש הממסד המוזיקלי בחצר האימפריה. אלא שסאליירי היה עסוק מדי ודחה את התפקיד, למרות שהוא אכן נכח בטקס ההכתרה.

הליברטו עובד לגרסה נגישה יותר על ידי משורר החצר קטרינו מזולה. שלא כדרכו, בקטלוג היצירות הפרטי שלו, מציין מוצרט את מזזולה לשבח על עיבודו, בהדגישו במיוחד שהליברטו 'עובד מחדש לאופרה אמיתית'. מזולה קיצר וכינס את הליברטו בן שלוש המערכות לשתיים, ושום אריה שנכתבה במקור בידי מטסטסו למערכה האמצעית שבהן לא נותרה בו. מזולה המיר הרבה מהדיאלוגים לקבוצות כלים וכתב סיום שונה למערכה הראשונה, ששוכתב מחדש מהשורות של הליברטו המקורי, באופן שבפועל ימחיש את המרד, בעוד שמטסטסיו רק תיאר אותו.

נסיונו של גווארדסיוני עם מוצרט בעבודתו על דון ג'ובאני שיכנע אותו בכך שהמלחין הצעיר מסוגל ואף יותר לעמוד בלוח הזמנים הלחוץ. מוצרט קיבל עליו את ההזמנה בחפץ לב מתוך הסכמה מראש ששכרו יהיה פי שניים מהמחיר המקובל בווינה על הזמנת אופרה דומה. נימצ'ק – הביוגרף המוקדם ביותר של מוצרט  טוען שהאופרה הולחנה ב-18 יום בלבד, ובאופן כה חפוז שכל קטעי הרצ'יטטיב סאקו' נוספו בעצם בידי מלחין אחר, אולי פרנץ סאבר זוסמאייר, שכפי שמאמינים, היה תלמידו של מוצרט. על אף שלא קיים שום מסמך נוסף שמאשר את שיתופו של זוסמאייר, אף לא אחד מקטעי הרצי'טטיב סאקו מופיעים בכתב ידו של מוצרט, וידוע שזוסמאייר נסע עם מוצרט לפראג שבוע לפני הצגת הבכורה כדי לעזור לו בחזרות, בהגהות ובהעתקה. חוקרי מוצרט העלו בעבר את הטענה שמוצרט למעשה עבד על האופרה זמן רב יותר, אולי מאז 1789, בכל אופן תאוריות מסוג זה כבר הופרכו עד היום לחלוטין בספרות המוזיקולוגית בשפה האנגלית. האופרה, גם אם לא נכתבה בדיוק ב-18 יום, היא ללא ספק באותה שורה עם 'האיטלקיה באלג'יר, הספר מסביליה' ו' סינדרלה' של רוסיני כאחת מהאופרות שנכתבו בזמן הקצר ביותר ושעדיין מושמעות בתדירות גבוהה בימינו.

לא ידוע מה חשב ליאופולד עצמו על האופרה שנכתבה לכבודו. הדיווחים על כך שרעייתו מריה לואיזה מספרד דחתה אותה כ: una porcheria tedesca (שמשמעותה המילולית באיטלקית היא 'חזירות גרמנית', אבל כניב לשוני נראה שכוונתו 'בלגן גרמני') התרחשו לא לפני 1871, באוסף תיאורים ספרותיים קצרים של אלפרד מייסנט על ההיסטוריה של פראג המתבססים ככלל על זכרונות של סבי המחבר, שנוכח בטקסי ההכתרה.

Other Languages