הנס הכלכלי (גרמניה)

העיר העתיקה של קלן ב- 1945. המבנה היחיד העומד על תלו הוא הקתדרלה של קלן. מימין לקתדרלה ניתן להבחין בהריסותיה של תחנת הרכבת, ובגשר הוהנצולרן, גשר הגישה המרכזי לעיר, השקוע במי ה ריין, וכך גם גשר נוסף (לחצו על התמונה להגדלה). מלחמת העולם השנייה הפכה את גרמניה לעיי חורבות, גם מבחינה כלכלית.
פועלים מפנים הריסות ב מערב ברלין; על הקיר שלט: "תוכנית חירום ברלינאית - סיוע מ תוכנית מרשל".

הנס הכלכליגרמנית: Wirtschaftswunder) הוא כינוי מקובל לגל ה צמיחה הכלכלית חסר-התקדים שעברו גרמניה המערבית ו אוסטריה אחרי מלחמת העולם השנייה. את המונח טבע " הטיימס" הלונדוני ב-1950 (ב אנגלית: economic miracle).

רקע

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה

בתום מלחמת העולם השנייה התמוטטה המדינה הגרמנית לחלוטין; רוב הערים הגדולות עמדו בהריסותיהן, התשתית התחבורתית - רכבות, גשרים, כבישים, שדות תעופה, נמלים - הושבתו ונהרסו, וכך גם מפעלים חיוניים אחרים. כשבעה וחצי מיליון גרמנים נהרגו במלחמה - רובם חיילים בגיל העבודה. זרם עצום של מיליוני פליטים גרמנים מן המזרח שטף את המדינה, ולרובם לא היה מקום לגור בו. על גרמניה הושתו פיצויים כבדים, בעיקר בדמות סחורות ומחצבים, וכן שירותים כמו חשמל. מחסור חמור בפחם בסוף שנות הארבעים, שפגע בכל מדינות אירופה, הביא למותם מקור של אלפי אזרחים. נוצר גם מחסור במזון, בין השאר בגלל פיקוח מחירים, שהונהג עוד בימי הנאצים, וקיצבת המזון שחילקו בעלות הברית הייתה 1040 - 1550 קלוריות ליום. [1]

פירוקן של תעשיות ה פחם וה פלדה במערב גרמניה על ידי בעלות הברית, שהוחלט עליו ב וועידת פוטסדאם, הושלם פחות או יותר ב- 1950, מתקני תעשייה הוסרו מ-706 מפעלי ייצור במערב ויכולת התפוקה של תעשיית הפלדה הצטמצמה ב-6,700,700 טונות. [2] חבל הסאר, שהייתה לו חשיבות כלכלית גדולה בזכות מרבצי הפחם שלו, לא הוחזר למערב גרמניה עד 1957.

בנוסף למכשולים הפיזיים שהיה על הכלכלה הגרמנית לעבור בדרך לשיקום, היו גם מכשולים אינטלקטואליים. בעלות הברית החרימו גם קניין רוחני בקנה-מידה גדול: את כל ה פטנטים הגרמניים, בגרמניה ומחוצה לה. ידע זה שימש לחיזוק התחרותיות התעשייתית שלהן על חשבון זו הגרמנית, בכך שהעניקו רישיונות לפטנטים האלו לחברות במדינות הברית. [3] מיד לאחר הכניעה הגרמנית, ובמשך השנתיים הבאות, ארצות הברית פעלה לפי תוכנית קפדנית כדי ללקט את כל הידע המדעי והטכנולוגי מגרמניה, וכן את כל הפטנטים. ג'ון גימבל, בספרו "מדע, טכנולוגיה ופיצויים: ניצול ולקיחת שלל בגרמניה שאחרי המלחמה", מגיע למסקנה ששווי "הפיצויים האינטלקטואליים" שלקחו לעצמן ארצות הברית ובריטניה מתקרב ל-10 מיליארד דולר. [4] לשם השוואה, ה תמ"ג השנתי של ארצות הברית ב-1948 היה 258 מיליארד דולר; סך כל התשלומים במסגרת תוכנית מרשל היו 13 מיליארד דולר, שמהם קיבלה גרמניה 1.4 מיליארד. במהלך השנתיים שבהן הייתה תוכנית זו בתוקף, לא הייתה כל אפשרות לעסוק במחקר תעשייתי, כיוון שתוצאותיו של מחקר כזה היו זמינות באופן מיידי למתחרים במדינות אחרות, שממשלותיהם עודדו אותם להשתמש בתיעוד ובמתקנים הגרמניים. בינתיים, אלפים מטובי החוקרים הגרמנים הוצבו בעבודה בארצות הברית וב ברית המועצות (" מבצע פייפרקליפ").