דיליז'נס

דיליז'נסים מחוץ ל שער יפו

דיליזַ'נְסצרפתית: Diligence, שקדנות, התמדה. ב ערבית: "חנטור" (עגלה) וב עברית: "מהירה" [1]) הייתה כרכרת נוסעים ובה מקום לשישה עד עשרה נוסעים שהייתה רתומה לשני סוסים (בעיר, במישור או בדרך טובה) או שלושה (בדרכים בין-עירוניות ובעליות) והיוותה את אמצעי ה תחבורה הציבורית העיקרי ב ארץ ישראל בין אמצע המאה ה-19 לראשית המאה ה-20.

טווח הזמן המדויק להפעלת הדיליז'נסים היה בין ביקורו של ה קיסר פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה ב- 1869, לכבודו נסללה דרך יאה למעבר עגלות בין יפו ל ירושלים (עד אז התאפשרה רק תנועה על גבי חמורים, פרדים, סוסים ו גמלים) לבין פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ובפריפריה גם לאחריה. הדיליז'נסים הראשונים יובאו לארץ ישראל על ידי ה טמפלרים שהפעילו שירות תחבורה ציבורית בין מושבותיהם עוד ב- 1867.

בדיליז'נס קטן היה ספסל יחיד לאורך העגלה, עליו יכלו לשבת שישה נוסעים גב אל גב. בדיליז'נס גדול היו שני ספסלים לאורך הדפנות או שלושה ספסלים לתשעה או עשרה אנשים. העגלה הייתה סגורה וצוידה ב קפיצים לבלימת זעזועים ושימשה גם להובלת חבילות ו דואר. תנאים אלה היוו שיפור ניכר ביחס לעגלות הקלות, הרתומות לחמור שהיו כלי התחבורה הנוח ביותר עד אז (פרט לרכיבה על בהמה). כאשר היה הדיליז'נס נקלע לעלייה קשה או לבוץ, נדרשו הנוסעים לרדת ולדחוף את הכרכרה בכוחות עצמם. הנסיעה בין יפו לירושלים בדיליז'נס נמשכה כ-14 שעות שנפרשו על פני יום וחצי, כולל עצירה ללילה ב שער הגיא, הנסיעה בכיוון ההפוך נמשכה 12 שעות.

הדילז'נסים היו שייכים לבעלים פרטיים, וה עגלונים היו לרוב שכירים, אם כי לעתים היה העגלון גם בעל העגלה. הרישיון להפעלת הדיליז'נסים הוענק מטעם השלטון לאנשים פרטיים בערים ולוועדי ה מושבות במושבות הברון, שקבעו מצדם תקנונים להפעלת הדיליז'נס. בעלי הרישיון שילמו מס מיוחד עבור זכות זו ויכלו להפעיל קבלני משנה ועגלונים שכירים.

הדיליז'נסים קישרו את ירושלים עם יפו, חברון ו שכם, את מושבות יהודה עם יפו ואת חיפה עם עכו ו נצרת ושימשו גם לתחבורה עירונית ופרברית באזור חיפה והצפון [2]. תחנות הדיליז'נס העיקריות היו מחוץ ל שער יפו בירושלים, ב חאן מנולי (לא הרחק מ כיכר השעון) ביפו וב כיכר חמרה ("סאחאת אל חנאטיר" (כיכר העגלות), כיכר פריז) בחיפה.

לרוב היו קווים מסודרים בעלי שעות יציאה ידועות מראש, זכות הנסיעה הייתה על ידי רכישת כרטיס או רישום מראש במשרד ובשיטת "כל הקודם - זוכה". למרות שעת היציאה הנקובה, לא היה הדיליז'נס יוצא עד שלא התמלאו כל המקומות.

בתקנון ועד המושבה רחובות מ- 1891, למשל, נקבע כי:

  • הדיליז'נס יסע בכל בוקר דרך ואדי חנין ( נס ציונה) ו ראשון לציון ליפו. בערב ישוב בחזרה בדרך זו.
  • בכל אחד מ שלושת הרגלים מחויבים להגיע פעם אחת לירושלים וחזרה.
  • כל מי שירצה לנסוע יהיה עליו לקנות מראש כרטיס - ברחובות בבית הוועד וביפו כפי שיקבע.
  • המחיר: רחובות - ואדי חנין 1 גרוש; רחובות - ראשון לציון 2.20 גרוש; רחובות - יפו 5 גרוש; מו ואדי חנין לראשון 1.10 גרוש

ב- 1911 נוספו כללים נוספים, ובהם:

  • בדיליז'נס חייבים להיות תשעה מקומות ישיבה על שלושה ספסלים, וזאת מלבד העגלון.
  • העגלה תהא רתומה לשלושה סוסים טובים.
  • לכל נוסע הרשות להוביל חפצים חינם אין כסף עד משקל שני רוטל. על יותר מזה יש לשלם עבור כל רוטל 22 פרוטות.
  • מנוסע בעל מטען כבד יגבה כסף כמחיר נוסע נוסף, והעגלון יעלה פחות נוסעים על הדיליז'נס.
  • בעל הדיליז'נס יקח תרופות מיפו לבית המרקחת של המושבה, בלי ניכיון נוסע כנגד משקלם.
  • על בעל הדיליז'נס להעביר את הדואר מהמושבה ליפו ומיפו למושבה בכל יום ויום.
  • הדיליז'נס נסע שש פעמים בשבוע – מהמושבה רחובות יצא לא יאוחר מהשעה שש בבוקר, ומיפו למושבה לא יאוחר מהשעה שלוש וחצי אחרי הצהרים.
  • ועד המושבה התחייב לשלם שכר עבור ששה ימים בשבוע כנגד כל השירותים המפורטים סך 140 פרנק לשבוע. שאר הכסף שנגבה שייך לוועד.

לקריאה נוספת

  • גליה ירדני (ליקטה וערכה), דיליז'אנס לשנים ראשונות; רישומים: יוסי שטרן; עריכה גרפית: צבי שטיינר, ירושלים: המכון להוצאה לאור בישראל, תשכ"ה. (לקט הומוריסטי מתוך העיתונות הארץ-ישראלית בתקופת העלייה הראשונה)
Other Languages
English: Stagecoach
brezhoneg: Rederig
català: Diligència
čeština: Dostavník
kaszëbsczi: Diliżans
Cymraeg: Coets fawr
dansk: Diligence
Deutsch: Postkutsche
Esperanto: Diliĝenco
فارسی: دلیجان
français: Diligence
Frysk: Postkoets
日本語: 駅馬車
한국어: 역마차
Nederlands: Postkoets
norsk: Diligense
polski: Dyliżans
русский: Дилижанс
Simple English: Stagecoach
slovenščina: Diližansa
српски / srpski: Дилижанса
svenska: Diligens
Türkçe: Posta arabası
українська: Диліжанс
中文: 驿站马车