אידה רובינשטיין

Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אידה רובינשטיין
Ida Rubinstein
Ida Rubinstein 1922c.jpg
אידה רובינשטיין, סביבות שנת 1922
לידה 5 באוקטובר 1885
חרקוב, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בספטמבר 1960 (בגיל 74)
ואנס, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רוסיה
ידועה בשל אישיות בל אפוק
מצנטית
מקצוע בלרינה
שחקנית

אידה לבובנה רובינשטייןרוסית: Ида Львовна Рубинштейн, ‏ 5 באוקטובר 1885 - 20 בספטמבר 1960) הייתה בלרינה רוסייה, שחקנית, אישיות בל אפוק ו מצנטית ידועה.

ביוגרפיה

רובינשטיין נולדה ב חרקוב (יתתכן שנולדה ב סנקט פטרבורג [1]) למשפחה יהודית עשירה, והיא הפכה יתומה בגיל מוקדם. במונחים של בלט רוסי, היא קיבלה מעט מאוד הדרכה בצעירותה. כתלמידה של מיכאיל פוקין, היא ערכה את הופעת הבכורה שלה בשנת 1908, בחלק מה מחזה "שלומית" (ב צרפתית: Salomé) של אוסקר ויילד.

סרגיי דיאגילב צרף את רובינשטיין ללהקת המחול הצרפתית בלט רוס, במסגרתה רקדה את התפקיד הראשי ב-"Cléopâtre" שהוצג ב פריז בשנת 1909, וב-" שחרזאדה" שהוצג שנה לאחר מכן. את ה כוריאוגרפיה לשניהם עשה פוקין, והם עוצבו על ידי ליאון באקסט. רובינשטיין עזבה את בלט רוס בשנת 1911. [1]

ציירים רבים נהגו לצייר אותה, ו דיוקן שלה מאת ולנטין סרוב משנת 1910 נחשב למייצג בולט של סגנונו האומנותי. אמן ה אר-דקו דמטרה שיפארוס (Demetre Chiparus) הכין פסל בדמותה, והוא צוירה גם על ידי אנטוניו דה לה גנדרה (Antonio de La Gandara) הצרפתי.

רובינשטיין הייתה ביסקסואלית, ובשנת 1911 החלה רומן בן שלוש שנים עם הציירת רומיין ברוקס אשר ציירה דיוקנאות רבים שלה, ואף השתמשה בה כמודל עירום לציורה את ונוס.

אחרי שעזבה את בלט רוס, הקימה רובינשטיין ריקוד עצמאית, והשיקה כמה הפקות גדולות משל עצמה. בשנת 1911 הופיעה ביצירה המוזיקלית "Le martyre de Saint Sébastien" מאת קלוד דביסי. הצוות האומנותי כלל את מיכאיל פוקין (כריאוגרפיה), באקסט (עיצוב), גבריאלה ד'אנונציו (כתיבה), ופַּרְטִיטוּרָה מאת דביסי עצמו. הפקה זו הייתה גם ניצחון למורדרניזם המסוגנן שבה, וגם שערורייה: ה ארכיבישוף של פריז פנה ל נוצרים הקתוליים בקריאה שלא להגיע להפקה, שכן סבסטיאן הקדוש מגולם בה על ידי אישה יהודייה. ב- 1928 כתב מוריס ראוול את יצירתו בולרו לבלט שהעלתה רובינשטיין בכוריאוגרפיה של ברוניסלבה ניז'ינסקה. רובינשטיין סגרה את להקתה ב- 1935, וקיימה את הופעתה האחרונה ב- 1939.

בזנן מלחמת העולם השנייה נמלטה דרך אלג'יריה ומרוקו ל בריטניה, שם עסקה בעזרה לחיילים פצועים של צרפת החופשית. ה לורד מוין, שהיה מאהבה, תמך בה כלכלית והשכיר עבורה חדר ב מלון ריץ היוקרתי בלונדון. אחרי המלחמה חזרה לצרפת שם נפטרה ב- 1960.