אטיין מאול

מאול, ליתוגרפיה של בֵּייאר (Gros)

אטיין אנרי (או: ניקולא) מאול ( צרפתית: Etienne Henri (ou Nicolas) Méhul‏; 22 ביוני 1763 - 18 באוקטובר 1817) היה מלחין צרפתי, "מלחין האופרה החשוב ביותר בצרפת בתקופת המהפכה" [1]. כמו כן, היה המלחין הראשון שהוגדר "רומנטי" [2].

חייו

מאול נולד בז'יווה בהרי ה ארדנים. משפחתו הייתה ענייה מכדי לממן חינוך מוזיקלי ראוי לשמו לילד, ואת שיעורי ה מוזיקה הראשונים שלו קיבל מנגן עוגב עיוור בעיר הולדתו; הודות לכשרונו הייחודי התמנה כבר בגיל עשר לנגן העוגב במנזר נשים. בשנת 1775 בא מוזיקאי גרמני בשם וילהלם האנזר לשמש נגן עוגב במנזר הגברים בלאוואלדיה, במרחק לא רב מז'יווה, ומאול היה לתלמידו.

בשנת 1778 או 1779 נסע מאול ל פריז להיות תלמידו ועוזרו של ז'אן פרדריק אדלמן, צ'מבליסט וידיד של כריסטוף ויליבלד גלוק, אלילו של מאול. בשנת 1783 התפרסם לראשונה חיבור של מאול, ספר של קטעי נגינה ל צ'מבלו. הוא עיבד גם אריות מתוך אופרות פופולריות ובסוף שנות ה-80' של המאה ה-18 החל לחשוב על קריירה אופראית משלו. ב-1787 הציע הסופר ואלאדייה את אחת ה ליבריות שלו, "קורה", למאול. ארבע שנים עברו עד שהאופרה הגיעה לבימה. בינתיים מצא מאול שותף אידאלי בדמותו של הליבריתן פרנסואה-בנואה הופמן, שסיפק את המילים לראשונה מבין האופרות של מאול שעלו על הבימה, "אפרוזין". ההצלחה העצומה שנחלה הצגת הבכורה שלה ב-1790 הציבה את מחברה ככישרון חדש, שאין להתעלם ממנו. הייתה זו גם ראשיתו של קשר ממושך עם תיאטרון הקומדיה האיטלקי (ששמו שונה כעבור זמן קצר לאופרה קומיק). על אף כישלון "קורה", שהופיעה לבסוף בשנה הבאה והאיסור על ביצוע "אדריאן" מסיבות פוליטיות בשנה שלאחריה, ייצב מאול את המוניטין שלו ביצירות כמו "סטראטוניס" ו"מלידור ופרוזין". בתקופת המהפכה הצרפתית חיבר מאול מספר רב של שירים פטריוטיים וקטעי תעמולה, שהמפורסם ביותר בהם הוא Chant du départ. כגמול על פועלו היה מאול למלחין הראשון שהתקבל, בשנת 1795, כחבר ב-Institut de France שנוסד זה לא מכבר. כמו כן התמנה לאחד מחמשת המפקחים של ה קונסרבטואר של פריז. מאול קיים קשר של ידידות עם נפוליאון והיה לאחד הצרפתים הראשונים שקיבלו את אות הכבוד של הלגיון הצרפתי. הצלחתו האופראית של מאול בעשור הראשון של המאה ה-19, נפלה מזו שידע בעשור האחרון של המאה ה-18, אם כי יצירות כמו "ז'וזף" (1807) התפרסמו בעולם, בייחוד ב גרמניה. כישלון האופרה שלו "האמזונות" בשנת 1811 הכה בו קשות ואפשר להגיד, ששם קץ לקריירה שלו כמלחין ל תיאטרון. על אף ידידותו עם נפוליאון, לא נפגע מעמדו הציבורי של מאול מחזרת שלטון ה בורבונים. עם זאת, המלחין סבל ממחלת ה שחפת ונפטר ב-18 באוקטובר 1817 [3]. קברו נמצא בבית הקברות פר לשז, סמוך לזה של מלחין צרפתי אחר בן זמנו, פרנסואה ז'וזף גוסק.